קשר ליס א קאר (1988) בע"מ נ' טל ואח'

פסק דין

בפני תביעת שיבוב שארעה בגין תאונת שרשרת מיום 25/2/09, כאשר כל אחד מהצדדים טוען כי משנהו אשם בתאונה.

העידו בפני נהגי שני הרכבים מטעם הצדדים, וכן נהג רכב נוסף שנפגע בתאונה. לטענת נהג הרכב המבוטח על ידי התובעת (להלן: "רכב התובעת"), עת עמד ברמזור אדום אחרי רכב שגם הוא עמד ברמזור והמתין שהרמזור יתחלף, שמע רעש מאחוריו וכנראה איבד את ההכרה לכמה רגעים. נהג התובעת העיד, כי הוא זוכר רעש מאחורה והרכב מלא עשן וכן כי נפתחה כרית העשן. נהג התובעת עמד על גירסתו כי בעת שהרגיש את המכה היה במצב עמידה מאחורי הרכב שהיה לפניו וכי מה שרשום בהודעתו לחברת הביטוח, כי האט ונכנס בו רכב מאחור נרשם לא נכון.

נהג הרכב הראשון, מר דוד טינקלמן (להלן: "העד") העיד, כי באותו ערב כשחזרו הוא ואשתו מקניות ועמדו ברמזור, לפניו עמד רכב נוסף, ואחריו רכב התובעת. בשעה שהם עמדו ברמזור אדום ראה את אורות הרכב שאחריו ופתאום הרגיש מכה מאוד חזקה, לדבריו הרכב עף על האוטו מקדימה שהיה. העד העיד, כי יצא מן הרכב וראה שמאחור נכנס בו רכב התובעת ורכב שהיה מאחורי רכב התובעת פגע ברכב התובעת. העד חזר והעיד, כי רכב התובעת היה בעצירה מלאה, לדבריו ראה את הרכב עומד, וכן השיב, כי אינו מכיר את נהג התובעת, לא שוחח איתו ואין ביניהם שום קשר. העד העיד עוד, כי הרגיש מכה אחת בלבד ברכב. העד נשאל על הודעתו במשטרה שם לא ציין שהרכב שמאחוריו עמד והשיב שלא שאלו אותו על רכב התובעת, אלא על הרכב שלו אולם מדבריו במשטרה אפשר להבין ששניהם עמדו. העד שב וטען, כי הוא מוכן לחתום על דבריו כי רכב התובעת עמד.

הנתבעת 1 העידה, כי נסעה בכביש בנסיעה איטית ושרשרת ארוכה של מכוניות היתה לפניה, פתאום הרכב שלפניה בלם בבת אחת, היא שמעה התנגשות של מכוניות, היא לא הספיקה לעצור ופגעה ברכב שלפניה. לדבריה, מה שכתבה בהודעתה במשטרה לפיו: "בזמן נסיעה האוטו שלפני עצר בפתאומיות ואני לא הספקתי לבלום ופגעתי בו", נכתב בקצרה, שם לא כתבה את כל הפרטים ולכן לא התייחסה לזה ששמעה התנגשות. יצויין, כי גם לחברת הביטוח לא דווחה הנתבעת 1 ששמעה התנגשות וכתבה "רכבים נסעו בפקק, הרכב שנסע לפני בלם ואני פגעתי בו מאחור". כאשר עומתה עם עדות העד ברכב הראשון השיבה: "אני לא יודעת מה העד הזה אומר או אחר. הרכב שלי וכל שרשרת התאונה הייתה רחוקה מהעצירה בכלל, לפחות מאה מטר מהעצור. אני לא יודעת איך קרתה התאונה. הם לא היו בעצירה מול רמזור. כשאני יצאתי מהרכב אחרי שקרתה הפגיעה יצאתי מהרכב והסתכלתי הצידה חוץ מארבע המכוניות האלה היו עוד 4 מכוניות והיה רחוק מהעצור. מכוניות נסעו לידי ולא היה פקק. אני לא יודעת מה הרכב שלפני עשה. אני נסעתי והייתה שעת ערב. בדיעבד אחרי שיצאתי אני יכולה להגיד מה ראיתי" (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 17-12).

בנסיבות אלה, שילמה הנתבעת 2 לתובעת נזק שאינו שנוי במחלוקת בגין הנזק האחורי לרכב התובעת, אך סרבה לשלם בגין הנזק הקדמי.

יצויין עוד, כי העד, בעל הרכב הראשון, הגיש תביעה קטנה בגין הארוע כנגד הנתבעת וחברות הביטוח המעורבות ובית משפט לתביעות קטנות ממתין להכרעה בתביעה זו.

במכלול העדויות ששמעתי, אני מעדיפה את גירסת נהג התובעת, הנתמכת בגרסת העד האובייקטיבי, שאין לו כל עניין בתוצאות התביעה הנוכחית. נהג התובעת עשה עלי רושם אמין ולאור הנזקים שנגרמו בתאונה, אני מקבלת את גירסתו כי מדובר בתאונה אחת בה נהדף על-ידי הרכב של הנתבעת לכיוון הרכב של העד.

כאמור, גירסת העד תומכת בגירסת נהג התובעת. העד זוכר בוודאות, כי הרכבים שלו ושל נהג התובעת היו בעצירה מלאה לפני הרמזור – דבר שסותר חזיתית את גרסת הנתבעת כי רכב התובעת בלם בפתאומיות וגרם לתאונה. לו כטענת הנתבעת רכב התובעת היה בולם בפתאומיות ופוגע ברכבו של העד, הרי שהעד בוודאי היה מבחין בכך ולא הייתה לו כל סיבה לשקר. הלכה למעשה, העד אפילו לא נחקר על הטענה כי הרכב שאחריו בלם בפתאומיות.

יתירה מכך, הנתבעת העידה בעת שתארה מה קרה בתאונה בלשון חופשית, כי נסעה בנסיעה איטית כאשר שרשרת של מכוניות היו לפניה, אם אכן כך ומדובר בשיירה איטית המתקדמת לעבר רמזור, לא הייתה כל סיבה שנהג התובעת יעצור בפתאומיות וגם אם היה בולם בפתאומיות ופוגע ברכב שלפניו, הפגיעה תוך כדי בלימה לא הייתה אמורה להיות כה חמורה. התאונה כפי שהתרחשה והפגיעות ברכבים אינם מתיישבים עם הטענה, כי מדובר בשרשרת מכוניות שנסעה בנסיעה איטית.

אם צריך עוד להוסיף, הרי שהעד האובייקטיבי העיד, כי הרגיש מכה אחת. לו גירסת הנתבעת הייתה נכונה אמור היה העד להרגיש שתי מכות – מכה מרכב התובעת ומכה נוספת שעה שהנתבעת פגעה ברכב התובעת והדפה אותו אל עבר רכבו של העד זאת במיוחד, לנוכח הנזק האחורי המשמעותי יחסית ברכבו של נהג התובעת המצביע על מכה חזקה מצד רכבה של הנתבעת.

זאת ועוד, ואולי ראש לכל, כפי שפורט לעיל, בהודעתה לחברת הביטוח והודעתה במשטרה, הנתבעת לא סיפרה כי מדובר בשתי תאונות נפרדות – דהיינו, כי רכב התובעת פגע ברכב שלפניו, וכי היא שמעה התנגשות עוד לפני שהיא פגעה ברכב התובעת. מדובר בפרט חשוב, קריטי, מהותי בתיאור התאונה ובמידת האחריות שיש לייחס לנתבעת שלא ניתן להתייחס אליו כפרט שולי שניתן היה להימנע מלציין. עדות הנתבעת בעניין זה, היא לפיכך עדות כבושה, כאשר לא ניתן הסבר סביר לכבישתה. הנתבעת עצמה ציינה, כי במשטרה נאמר לה לכתוב בלשון חופשית בעצמה את אשר ארע, לא הייתה כל סיבה להשמיט פרט חשוב זה.

משכך, אני קובעת שהייתה תאונת שרשרת אחת והאשם בה היה רכב הנתבעת, ומכאן על הנתבעים ביחד ולחוד לפצות את התובעת על מלוא נזקיה הן במוקד אחורי והן במוקד הקדמי.

שמאי התובעת לא נחקר, חוות דעתו לא נסתרה והנתבעים לא העלו כל טענה ממשית לעניין הנזק הנטען ולפיכך אני קובעת, כי הנתבעים ישלמו לתובעת ביחד ולחוד את סכום התביעה בסך 22,167 ₪, צמוד החל מיום הגשת התביעה, אגרה כפי ששולמה שכר טרחת עו"ד בסך 11.6% וכן שכר עדי התובעת בסך 300 ₪ לכל אחד.

ניתן היום, ח' תמוז תשע"ב, 28 יוני 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: